נר מצוה ותורה אור; שער היחוד ל״ד

1 והנה בבחינת זעיר אנפין דאצילות יש ב' מדריגות הנקרא ישראל ויעקב כידוע

2 וביאור פרטי המדריגות שבזה.

3 הנה תחלה יש להבין בטעם קריאת שם ישראל, כי שרית עם אלהי״ם כו'

4 והוא שם מ''ה שמברר ושולט על שם ב''ן כו', כי בחכמה אתברירו וכח הדכר לברר כו' האיש דרכו לכבוש כו'

5 וביאור הדברים, הנה תחלה יש להבין ההפרש בין ישראל סבא לישראל זוטא

6 שבחינת המדות שבחכמה עצמה נקרא ישראל סבא

7 ויש בזה ב' מדריגות, הא' מדות שבאור אבא, והב' מדות שבחכמה סתימאה

8 והוא הנקרא אדם קדמאה בלשון הזהר

9 וזה שכתוב מה שמו מה שם בנו כו'

10 ובחינת המדות שלמטה מן החכמה נקרא ישראל זוטא, כי הם בבחינת קטנות

11 לאחר שהן באין בבחינת הצמצום, והעלם עיקר עצם השכל

12 רק מה שהכלי חיצוניות דנצח והוד דאבא ממשיך להוליד ולהמציא שכל לחסד ואהבה, נקרא חסד זוטא כו'

13 וכמשל טיפה במוח האב כו', כך נאמר מה שם בנו שהוא ישראל זוטא, שנמשך לו מטיפת אבא כו' וכידוע

14 והנה מבחינת נה''י דאבא נמשך בנה''י דאימא

15 שהוא בחינת השפעת והשפלת השגה וטעם למדת החסד כו'

16 אך בחינת נה''י דאימא מסתלקין בשעת תולדת גלוי התפעלות מדת האהבה וכהאי גוונא

17 כנראה בחוש שמתקצר ומסתלק הטעם והשכל בשעת התפעלות המדה

18 והוא ענין וראיתן על האבנים כו', שהירכים מצטננות בשעת לידה

19 שנסתלקו נה''י הראשונים ונמשכים נה''י חדשים כו' כמו שכתוב במקום אחר

20 ונקרא בחינת בקיעת יסוד דאימא להוליד המדה

21 ותחלה כלולה האהבה בהעלם מכוסה בשכל, כעובר במעי אמו כו'

22 אבל לאחר שנולדו המדות הרי הם כלולים מחסדים דאבא וגבורות דאימא בכללות ופרטות שלהם

23 הרי יש ג' מדריגות: בחינת מוחין דיניקה ובחינת מוחין דגדלות ראשון דאימא וגדלות שני דאבא כו' כידוע.

24 וביאור הדברים, בהיות ידוע שהמדות הם בבחינת עיבור תלת גו תלת כו'

25 דהיינו רק חיצוניות נה''י, ובהם כלול בהעלם חב''ד וחג''ת כו'

26 והוא רק בחינת טבעיות המדות כו'

27 וביניקה מתגדלים להיות בהכנה לקבל מוחין, והוא כמו התינוק שמתגדלים אבריו מיניקת חלב אמו כידוע

28 עד שבהיותו בן ו' שנה יש במדותיו מוחין בצמצום

29 אך בבחינת הטעם ושכל לנהוג בכל דרכיו, לא מדות טבעיות כבהמה לבד כו'

30 עד היותו בן ט' שאז ראוי להוליד

31 שאז הוא בחינת גדלות המוחין יותר, דהיינו יותר מכפי המצטרך אל המדות לבד

32 וגם יוכל להיות התחלת התהוות המדה רק מצד השכל והטעם, וכשיחייב השכל להיפך יולד מדה הפכית, עד שמדותיו רק על פי השכל

33 מה שאין כן קודם לבן ט' אין בו מוחין, רק לפי המדה שכבר מוטבע בו, שיוכל להתחכם בזה

34 שזה ימצא גם בחיות ובהמות, התחכמות במדתם למצוא טרף ומזון, רק שבאדם נקרא חי שבמדבר כו' ודי למבין.

35 ומבן ט' ואילך מוכן לגדלות שני דאבא

36 דהיינו שיהיה התגברות השכל על המדות וכמו שכתוב במקום אחר בענין כי מראש צורים כו' באריכות

37 ולכך ראוי להוליד, להיות שאז כל מדה כלולה מט׳ ספירות חב''ד חג''ת נה''י

38 שכאשר נגדלו המוחין דכל מדה בבחינת חב''ד, אז ממילא יש כח בבחינת נה''י להוליד ולד, כי הא בהא תליא כמו שכתוב למעלה באות כ''ו באריכות

39 ובהיותו בן ו' היה כל מדה כלולה מחג''ת נה''י לבד כו', שהמוחין מצומצמין מאד, רק לפי צמצום הטבעיות של המדות כו'

40 וגדלות שני, היינו מבן י''ג עד ך', שראוי למכור בנכסי אביו כו'

41 שהוא בחינת כחב''ד שבכל מדה כו', והוא בחינת הטיית הרצון בכל מדה, מלמעלה מן השכל של המדה כו'

42 עד בן ך' שהוא גדלות המוחין דמדות בשלימות

43 שיודע למכור בנכסי אביו, במוחין דאבא, שרש ומקור המדות, לשנות מרשות לרשות כו'

44 כמו על דרך משל שינויי צירופי האותיות של השכל, שבא מצד שרש ומקור של עומק השכל ממקורו העצמי דוקא

45 כמו שכתוב שם במשל חכם מופלג כו'

46 והיינו בחינת ישראל, לי ראש ומוחין, דהיינו בחינת כחב''ד כו'

47 שאז הוא בחינת גדלות המוחין ביותר, שיוכל לברר לבחינת ב''ן שהוא בחינת אלהי״ם כידוע, משום דבחכמה, פנימית כח מ''ה דוקא שמבחינת הכתר דחכמה שבמדות כו', אתברירו כו'

48 וכמשל חכם גדול ביותר, שיודע העומק של השכל ממקור הראשון, יודע יותר איך לברר וללבן להוציא הטעות כו'

49 וכן חכמתו עמדה לו להתפרנס באומנות או בריוח עבודה כו', שנקרא תורתו אומנתו כו'

50 והיינו ענין האיש דרכו לכבוש כו', שהוא בחינת שם מ''ה דחכמה שמברר לב''ן כו' וזה שכתוב כי שרית עם אלהי״ם כו' ודי למבין: